הפטר

העיקרון הגלום בצו הפטר הוא הכרה באינטרס הלגיטימי של פושט הרגל, שנקלע בתום לב לחובות ושאינו מסוגל לפרוע אותם, לפתוח דף חדש בחייו.

"החברה המתוקנת רואה בהושטת קרש הצלה לחייבים, ובגאולתם מהשתעבדות מתמשכת לחובות אין קץ, ערך חשוב."   ע"א 4892/91 אשכנזי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מח(1)45,55 (1993).

זהו השלב האחרון בו פושט הרגל רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה שיינתן לו צו הפטר חלוט או מותנה בתכנית פירעון/במימוש נכסים. ההפטר מיועד לסייע לחייבים, להשתחרר מחובותיהם ולפתוח "דף חדש" בחייהם.  צו ההפטר פוטר את פושט הרגל מכול חוב בר-תביעה בפשיטת רגל, למעט חובות מסוימים.

יצוין, כי בית המשפט רשאי ליתן הפטר לחייב מיד לאחר הכרזתו כפושט רגל, אם לדעתו אין בניהול הליכי פשיטת הרגל נגד החייב, כדי להביא תועלת לנושים (סעיף 18ה(א)(3) לפקודת פשיטת הרגל).

צו הפטר יכול להינתן בשני אופנים:

1. צו הפטר מותנה – זהו צו הפטר המותנה במימוש נכסי החייב וכן בתכנית פירעון, במסגרתה ישלם החייב צו תשלומים חודשי למשך תקופה מסוימת שתקבע מראש, כאשר בסיומה יופטר החייב מכל חוב בר תביעה.
2. צו הפטר חלוט – זהו צו הפטר במסגרתו מסיים החייב לאלתר את הליכי פשיטת הרגל המתנהלים בעניינו, באופן שכל חובותיו בני התביעה נמחקים מידית וללא כל תוספת תשלום.

סייגים למתן הפטר (סעיף 63 לפקודת פשיטת הרגל)

1. אם הורשע פושט הרגל בעבירה הנוגעת לפשיטת הרגל או הוכחו עובדות המסייגות מתן הפטר, רשאי בית המשפט להחליט כדלקמן:

• לסרב ליתן לחייב הפטר.
• להתלות את ההפטר לתקופה מסוימת.
• להתנות את ההפטר בתשלום של 50% דיבידנד לנושים.
• לדרוש כתנאי להפטר, שפושט הרגל יסכים למתן פסק דין נגדו לזכות הכונס הרשמי או הנאמן על יתרת חובותיו.

2. מי שהוכרז פושט רגל, או הגיע לידי פשרה או הסדר עם נושיו, לאחר שהעביר נכסיו בהעברת מרמה, במטרה להתחמק מנושים או כשלא הייתה להעברה זו הצדקה, רשאי בית המשפט לסרב ליתן צו הפטר, או להתנותו או לסרב לאשר פשרה או הסדר (סעיף 70 לפקודת פשיטת הרגל).

פקודת פשיטת הרגל מסייגת מספר מקרים למתן הפטר, להלן עיקרם:

1. חוסר תום לב במטרה לנצל לרעה את ההליך.
2. התנהלות כלכלית לא אחראית שגרמה או תרמה לפשיטת הרגל.
3. העדפת נושה שלא כשורה במהלך 3 החודשים שקדמו למועד מתן צו הכינוס.
4. פושט הרגל כבר הוכרז כפושט רגל במהלך 5 השנים שקדמו למועד מתן צו הכינוס.

צו ההפטר יפטור את פושט הרגל מכל חוב בר-תביעה בפשיטת רגל, למעט המפורטים להלן: (סעיף 69 (א'-ג') ו -226 לפקודת פשיטת הרגל)

1. חוב שאינו בר-תביעה בפשיטת רגל (כגון: חוב כלפי נושים נזיקיים על סכום שאינו קצוב).
2. חוב המגיע לפי התחייבות להימנע מעבירה.
3. חוב המגיע למדינה בשל קנס (לרבות חוב בשל קנסות חנייה ותעבורה).
4. חוב שנוצר במרמה שפושט הרגל היה שותף לה או שהשיג ויתור עליו במרמה.
5. חוב לפי פסק דין בתובענת מזונות (למעט מקרים מיוחדים בהן קבע בית המשפט אחרת, ראה הליך רע"א 3050/12 ‏גמזו נ' ישעיהו).
6. צו הפטר לא יפטור אדם שביום מתן צו הכינוס היה שותף עם פושט הרגל או שהיה עמו יחד נאמן, מחויב או קשור בחוזה, או שהיה ערב או מעין ערב לו.
7. חייב שעבר עבירה פלילית לא יהיה פטור ממנה בשל ההפטר.