החידוש הוא, שחוק חדלות פירעון החדש, מגדיר בתנאים מסוימים, כי אותם נושים שעד כה התייחסו לכלל חובותיהם כחובות בדין קדימה, יאלצו לפצל את סך החוב באופן שרק חלקו ייהנה מדין קדימה וחלקו האחר יקבל מעמד של חוב בדין רגיל המשולם אחרון הנושים.
ומדוע מדובר בשינוי חשוב? בעיקר משתי סיבות: הראשונה: אין יותר צורך להחריג חובות ולשלם במקביל גם עבור תכנית הפירעון וגם עבור החובות המוחרגים – דבר שיאפשר חיסכון אמיתי והפחתה של ממש בהוצאות החייבים.
השנייה: כעת, גם לנושים הרגילים יש תועלת מקיום ההליך. אם בעבר, רובם של הכספים חולקו לנושים בדין קדימה, כעת הנושים הרגילים יוכלו ליהנות מחלק גדול עוד יותר – על חשבון הנושים בדין קדימה – וכל זאת מבלי שהחייב ייאלץ לשלם סכום גדול יותר עבור ההפטר המיוחל.
מדובר בשינוי משמעותי המשפר את מעמד הנושים הרגילים אל מול הנושים בדין קדימה ומונע התנגדויות מיותרות שבעבר עשויות היו להוביל לביטול ההליך כולו.
על כן נאמר: זה נהנה וזה לא חסר – החייב משלם תשלום חודשי הגיוני, כזה שהוא מסוגל לעמוד בו. ולעומתו הנושים הרגילים מרוצים שמעמדם השתפר וכעת יוכלו לקבל לפחות חלק מהחוב.