א. הפער בין הכנסות והוצאות של התא המשפחתי: אחד הגורמים המשמעותיים ביותר הוא הפער בין ההכנסות וההוצאות של התא המשפחתי, שכן הוא קובע כמה החייב יכול להרשות לעצמו לשלם עבור חובותיו בכל חודש.
ב. היקף נכסים הניתנים למימוש: גורם חשוב נוסף הוא היקף הנכסים הניתנים למימוש, המתייחס לשווי הנכסים שניתן למכור או לחסל לצורך פירעון חובות. זה כולל פריטים כמו רכוש, כלי רכב וחפצים יקרי ערך אחרים.
ג. בנוסף, גם מצבו הרפואי, מצבו המשפחתי ופוטנציאל ההשתכרות של הפרט ממלאים תפקיד בקביעת תכנית ההחזר שלו.
ד. ותק החובות: גם ותק החובות, כלומר גיל החובות, נלקח בחשבון בעת יצירת תכנית פירעון. חובות ישנים עשויים להיות בעלי עדיפות נמוכה יותר מחובות עדכניים יותר, וייתכן שיינתנו להם תשלומים נמוכים יותר כתוצאה מכך.
ה. נסיבות ההסתבכות הכלכלית: ככלל, מצבו של כל אדם הוא ייחודי ותוכנית ההחזר שלו מותאמת לנסיבותיו הספציפיות. לכן, ייתכן שלשני אנשים בהליכי חדלות פירעון יהיו תוכניות פירעון שונות גם אם החובות ורמת ההכנסה שלהם דומות, פשוט כי מצבם הכלכלי הכולל שונה וכן מפני שנסיבות ההסתבכות הכלכליות שלהם שונות.
ו. תשלומים ששולמו בעבר כנגד החובות:
ז. סוג הנושים והתנהלות היחיד בהליך: גורמים נוספים שיכולים להשפיע על תוכנית פירעון כוללים את סוג הנושים, כאשר נושים מובטחים מקבלים בדרך כלל עדיפות על פני נושים לא מובטחים, כמו גם התנהלותו של הפרט בהליך. לדוגמה, אם הם שיתפו פעולה באופן מלא עם הנאמן וסיפקו את כל המידע הנדרש, הדבר עשוי לשקף באופן חיובי על תוכנית ההחזר שלהם.
ועוד……..